*הטיול של ידידי המקסים יוחאי פרץ*

חיסונים שצריך לעשות לפני טיסה לזנזיבר:

צהבת, A טיפוס הבטן וצהבת B ,
טטנוס אם עבר הרבה זמן מהמנה האחרונה.
יש ליטול כדורים נגד מלריה יום לפני הטיסה, במהלך השהייה שם ושבוע לאחר החזרה

וואוו איפה להתחיל….. טנזניה, זנזיבר

יום 1 –
טיסת ארקיע מתל אביב לזנזיבר.

הירוק שרואים מלמעלה זה הירוק שנמצא למטה.

הציוויליזציה לא הגיעה לכאן במלואה, חוץ מסמסונג, טויוטה וקוקה קולה.

ההלם התרבותי מתחיל מיד עם הנחיתה. שדה תעופה מיושן וצפוף. בלי מיזוג ובלי מאוורר….

עומדים בתור לשלם על ויזת כניסה אצל פקידה שחורה משחור שלועסת מסטיק.

הפתקים לויזה שמילאנו במטוס לא מעניינים אף אחד.

חתמו לנו בדרכונים בעמדה השנייה והמשכנו ל"מסוע" של המזוודות, שהגיעו על נגרר עם שני גלגלים.

התושבים מתעניינים רק בספורט ובעזרה הדדית ושמחים בחלקם.

בזנזיבר ישנה אבטלה גבוהה של 85% אבל איכשהו כולם עובדים. אין רעב, אין פשיעה,

אין חשמל בלילה (חוץ מאשר במלון).

אין שטיפת מוח של דת (יש כאן מוסלמים, נוצרים, הינדים ו-2 יהודים); אבל יש פייסבוק ווואטסאפ!!

ויש המון חום ואהבה מהתושבים ועובדי המלון המקסימים.

חם כאן בטירוף ולח.

יום 2 –

סטונטאון – stonetown

סיירנו בעיר הגדולה של מחוז זנזיבר Stonetown , כשמה כן היא- עשויה מאבן.

הבתים ישנים לצד בניינים יחסית מודרניים, עם נמל קטן, נהגים מטורפים, רוכלים, מקלפי תפוזים,

מסעדה נהדרת עם שירות איטי להחריד (כאן הכל באיזי אין לאן ובשביל מה למהר),

שוטרים שעומדים לצד הדרך ומבקשים "בקשיש", מחסן קטן למילוי בקבוקי קולה,

ביצים קופחות בשמש ואוטו גלידה (רק בלי אוטו ובלי מוזיקה ועם גלידות מיני במחיר של קופיקס).

ב-Stonetown ראינו את הגן של השליט הערבי (כיום אחת מהנסיכויות) שהיה בזנזיבר (שכחת את שמו).

מידי ערב, הוא היה נוהג לבחור את הנשים היפות ביותר לבילוי בארמון.

המבנה שלו נחשב למודרני ביותר אי אז בשנת 1800 וקצת שכן הוא כלל חשמל ומעלית (פלא עולם).

כאשר השליט רצה להילחם בבריטים שהגיעו לסיים את הכיבוש,

הוא וצבאו הופגזו מן הים והמלחמה הסתיימה לאחר 38 דקות !

המלחמה הקצרה ביותר בהיסטוריה האנושית!

סטונטאון – שוק העבדים

אחד המאורעות הקשים שקרו בהיסטוריה האנושית

בין השנים 1759-1839 לערך – בתקופה בה שלטו הערבים בזנזיבר,

היו פושטים על הכפרים וחוטפים את הגברים, הנשים (כולל נשים בהיריון) וילדים.
לאחר 3 ימי צעידה היו מגיעים עם השובים לסטונהאוס לשוק העבדים.
הם היו מורדים 2 קומות מתחת לאדמה ומופרדים – גברים לצד אחד נשים וילדים לצד אחר,

לתוך כוכים קטנים שמכילים 75 אנשים דחוסים בכל צד. ללא מים, ללא מזון.

מי ששרד את הכליאה היה מועלה למזבח במרכז השוק ועובר הצלפות קשות.
אלה שהיו בוכים ראשונים נמכרו במחיר זול, אלה שעמדו בהצלפות היו נמכרים במחיר גבוה ולעבדות

במקומות "נוחים יותר".

העבדים היו נמכרים ברחבי העולם ומובלים בספינות עבדים לאירופה, ארצות ערב ואמריקה לכל המרבה במחיר.

בשנת 1820 לערך מגיע הבישופ אדואר סטיר ובהמשך מקים את הכנסייה האנגליקנית הראשונה בזנזיבר

(הזרם לא מוכר על ידי הותיקן, שכן הם תומכים בכהונה של אישה).

הבישופ מביא לסיום תקופת העבדות בשנת 1830 לערך.

עד אז 2.5 מיליון בני אדם מקפחים את חייהם בתנאי עבדות נוראים, כבולים לשלשלאות ואזיקים.

כשהכנסיה הוקמה המזבח שעליו צלפו בעבדים נבנה במרכז כעדות לרצח העם שהתרחש בשנים הללו.

הבישופ נקבר מאחורי המזבח בחצר הכנסיה.

מסעדה הודית מדהימה. אורז נהדר מתובל וצבעוני, סמוסה, נן, מרק עדשים וגלידת שמנת נהדרת

Stone Town, Zanzibar Urban/West, Tanzania

פרטים בעמוד הפייסבוק של המסעדה

שמורת עצי המנגרוב

משוק העבדים המשכנו לגשר הארוך שמקיף את השמורה ועובר מעל נהר של מים מלוחים ומעט מתוקים.

ישנם 3 סוגים של עצים מסוג זה, שההבדל ביניהם הוא בגודל העלה ובצורת ההתרבות.

בתמונה הבאה המקל הארוך הוא בעצם זרע של עץ מנגרוב שגדל על ענף.

העץ מפריש לתוכו את המלחים שנאגרים בשורשים וכאשר הוא מגיע לרוויה שולח את הענף

ישירות לקרקעית כמו טיל כיפת ברזל ומשם הוא מתפתח לעץ נוסף.

דרך אחרת להתרבות של העצים היא באמצעות שליחה של ענפים ארוכים מצמרת העץ לתוך המים,

שדרכם הוא יונק את המים ומרווה את העלים,

הענפים ופירות העץ שמהם יוצאים בשלב מאוחר עצים נוספים.

שמורת העצים משופעת בסרטנים קטנים, דגיגונים וחרקים. אין יתושים ואין חרקים עוקצים.

הפארק הלאומי בג'וזני

הפארק הוקם כשמטרתו העיקרית לשמר את אוכלוסיית הקופים אדומי החזה.

הקוף הזה חי בממוצע עד גיל 26. לבגרות מינית הוא מגיע בגיל 6. לרוב, הקופה יולדת כל שנתיים,

אבל כאן בגלל שלזכרים אין מה לעשות (כמו לתושבים) הם בפעילות מבצעית מידי כמה ימים,

כך שכל 9 חודשים בערך מגיע קוף חדש לחבורה. הקופים מוגנים וחל איסור לצוד אותם.

הקופה עפה על עצמה ומרכזת סביבה את הגברים החזקים ביותר בחבורה.

אחרי האקט המיני, היא זורקת את הקוף ומחפשת אחד אחר.

הייתי אומר שזה סוג של המקצוע העתיק בעולם רק בלי תשלום.

קוקה קולה, טעם החיים, שולטת וגם באמצע יער עבות תמצאו מקרר עם קולה, פנטה וספרייט.

בגלל ריבוי הגשמים שורשי העצים עולים מעל פני האדמה ומשתרכים לקילומטרים רבים.

העצים גבוהים וירוקים. יש כאן מינים רבים של חיות וחרקים…

הילדים החמודים מטורפים על סוכריות ומתוקים.

התושבים מגדלים את החיות אצלם בחצר יחד עם עצי הפרי והירק.

לרוב מדובר בתרנגול הודו, פרה ועץ קוקוס, מנגו, אננס ופסיפלורה

Stonetown – הבית של פרדי מרקורי האגדי

פרדי מרקורי האגדי נולד למשפחה פקיסטנית בשם פארוק (תסגור ת'תריס).

נחשב לפורץ דרך מבחינה חברתית ותרבותית.
בטנזניה בכלל ובזנזיבר בפרט לא אכפת לאף אחד מה כל אחד עושה, חושב, המוצא הדתי או ההעדפה המינית.
לגבי פארוק, הלוא הוא פרדי, מכיוון שהיציאה שלו מהארון נחשבה בזמנו לדבר הכי חם במדינה,

הוחלט להצניע אותה ולא לתת במה לפועלו ולקשר שלו עם העם בטנזניה.
על כן לא הורשנו לעלות לבית, אלא רק להצטלם מחוצה לו.

ערב, חוזרים למלון ,

התקשורת איטית ונוראית. מתנתקת לעיתים קרובות

ההעלאה של יומן המסע שכתבתי אתמול בלילה הסתיימה מתישהו לפנות בוקר.

הייתה הפסקת חשמל כמה פעמים במהלך הלילה (גם את החשמל לאנטנה הסלולארית הפסיקו).

תכירו את הפינס המהממת (או בשמה הישראלי שמחה), לי היה נעים להכיר

והנה אני, אחרי מסאג' מפנק של 40 דקות ב-40 שקלים מהעוגה הכושית והדרז'ה

יום 3 –

בוקר טוב מגן העדן,

זרקתי עלי חולצה מסורתית  של המסאי בזנזיבר ויצאנו לדרך,

בדרך לשמורת הצבים בנונגווי, עצרנו בכפר אפריקאי טיפוסי בו ראינו איך מוציאים מים מבאר עמוקה.

מים קרירים וצוננים, אבל לא מתאימים לקיבה הרגישה שלנו.

פגשנו פרות, חילזונות, לטאת כח, תרנגולות, שוטר שהפעם לא ביקש בקשיש

(1000 שילינג טנזני; שווה ערך לפחות מדולר אחד).

ישיבת פרלמנט :

היום עושים כביסה צבעונית:

הגנה אקטיבית נגד פורצים וחיות:

צפינו באמבטיה וינטג' (אם היה לנו ג'אוול היינו מקרצפים אותה) ובעצים שמתנשאים לגובה עצום,

חלקם לבנים עם קנוקנות פירות לבנות מדהימות ביופיין.

וכמובן חילקנו לילדי המקום ממתקים ומתנות קטנות

שמורת הצבים בנונגווי

מקום מקסים שבו ביקרנו – שמורה שנוצרה מתוך שונית מים ובה צבי ים מוגנים.

בעבר הצבים שימשו למאכל אדם, הכנת שיריון למיגון, ביגוד עור, תכשיטים ועוד, עד אשר הוכרזו זן נכחד.

יתרה מזאת, כל מי שנתקל בביצי דגים בחוף מחויב על פי חוק להודיע לנציג ממשלתי שמגיע ודואג להעברתן לשמורה המוגנת.

בשמורה זו נמצאים שני סוגים של צבים אוכלי בשר קרניבורים וצמחוניים.

לכל צב קטן שנולד מוצמד gps שמשדר את מיקומו בכל רגע נתון.

בכל 20 לפברואר משוחררים הצבים לים לאחר שהם גדולים מספיק ומפותחים.

ראינו שלדים של להקת דולפינים ולוויתן ענק שבאפריל 2006 נסחפו מסיבה לא ברורה לים ומתו.

אירוע זה נותר בגדר תעלומה עד היום (איפה רפי גינת לחקור?)

משם שטנו לכיוון

חוף הזהב בקנדווה

בדרך ראינו איך מרכיבים סירות דאו מעץ מהגוני.

עם הסירות הללו שטים ללב ים לדוג לובסטרים, דגים ופירות ים.

הגענו לבר הכי גדול באזור. שוב, שירות איטי להחריד, אבל אוכל נהדר.

קוקטיילים, פיצות, פסטות, סלטים וגם מאכלים לחובבי פירות ים.

יום 4-

זה יוסוף המדריך המקסים שלנו עם לב גדול וחכמת חיים

יום שישי בצהריים, והיום אנחנו בדרכנו לספארי בלו !

שטים בסירה לאזור הדיונה הנעלמת, דרומית לזנזיבר, לצלילה עם דולפינים ובשונית האלמוגים.

האזור נקרא גן העדן הגדול. ולפי מה שאני רואה מרחוק זה אכן כך.

אנסה לצלם מה שניתן מלמעלה לפני הצלילה. מזג אויר נפלא. מים חמימים. אווירה נהדרת.

ספארי בלו

שטנו בסירות מנוע לכיוון הדיונה הנעלמת. נעלמת בגלל הגאות שמכסה אותה בשעות הערב והשפל שחושף אותה בשעות הבוקר.

המשכנו לכיוון השונית המהממת שנמצאת באזור.

צללנו ושחינו על גבי אצות וקרקעית של אלמוגים מעלפים ביופיים. מצאנו כוכב ים, סרטנים אדומים, דגים כחולים ואצות לסושי.

שמנו פעמינו לכיוון יער עץ הבאובב. ראינו עץ בן 500 שנה.

בזנזיבר שני סוגים עצי באובב – סוג אחד עם פירות שגדלים למעלה וסוג אחר (ללא פרי) שגדלים הפוך ומשתרכים עם שורשים עצומים למרחקים גדולים.

פרי העץ נחשב לבריא במיוחד לנשים בהריון ולנשים מניקות בגלל העושר בויטמינים שבו.

על פי האמונה בטנזיה אין לקטוף את עצי הפרי אם הם לא נפלו.

המשכנו בארוחה מסורתית בלב האי עם ריקודים מסורתיים וקינחנו במשקה אמרולה מקומי בטעם נפלא של אייריש קרים

שטים חזרה לאוטובוס ולכבישים עם המהמורות.

אני מעדכן במאורעות הטיול שלי בפייסבוק ובוואטסאפ ונהנה קרוא את התגובות של חבריי, ככה זה כשיש אינטרנט בלב ים אבל לא במלון או בדרך.

בערב- ארוחת ערב במסעדת שבט המסאי. אוכל, שתייה וערב פולקלור של השבט

יום 5 –

שבת בבוקר יום יפה….. השכמנו קום בשעה 05:00. גשם זלעפות חם.

מתארגנים לנסיעה לקיזים קאזי לדולפינים, בהמשך לאי הצבים ולבסוף ביקור בסטון טאון.

בוקר טוב רטוב גשום חם ולח ומדהים…שבת טובה לכולם…רק אור ואהבה.

הגענו לעיירת החוף קיזימקאזה Kizimkaze Zanzibar‎‏‏.

חוף מדהים, עוצר נשימה, ים כחול טורקיז, שמש חמימה, מים צלולים היופיים. עלינו על חליפות הצללה וציפה ושטנו לעומק המים.

פלא הדולפינים, היונק האצילי של הים, מדהים. הם שיחקו עם הסירות ועם השחיינים פשוטו כמשמעו.

חוויה מרגשת עם הדולפינים בלב לב הים…חלקים (כמוני אחרי לייזר).. friendly במיוחד…נראים מחייכים כל הזמן….

אני באקסטזה מטורפת. אסתי ללא מילים. ולאסתי קשה להיות ללא מילים.

בחזור ירד עלינו גשם של מחטים שהפך את המים לכסף אפרפר. אנחנו בדרך לסטון טאון…. במיניבוס מפואר ועל כביש מלא מהמורות.

המלצה להאטה לפני פנייה היא בגדר המלצה בלבד.

משם הגענו לאי הצבים, לשעבר אי האסירים.

אי הצבים

המקום הוקם בסביבות שנות 1850 ומעלה מיד עם הגעת הבריטים ששלטו במדינת טנזניה

בשנים אלו עד לקבלת עצמאות אי אז בסביבות שנת 1960 וקצת.

הבריטים הקימו את האי על מנת להרחיק מהאוכלוסיה ומרכזי הערים את האסירים.

לאחר שהאי נסגר הוחלט להקים בו שמורת צבים, שהם חיה מוגנת בטנזיה.

בכל הקשור לשימור טבע וחיות יש לנו בהחלט מה ללמוד מהמדינה הזאת.

הצב המבוגר ביותר שתועד בהיסטוריה הוא בן 250 שנה באיי גלאפאגוס.

כאן באי זקן החבורה בן 192.

לצב יש דופק של 5 פעימות בשעה, מה שמסביר את האיטיות והאדישות שיש בו.

הצב אוהב ליטוף באזור הצוואר התחתון.

ראינו גם טווס מקסים שאכל מכף ידי חטיף בריאות של לייף בהנאה רבה

זכיתי לעמוד ליד צב בן 192..מסכן עם אוסטאופרוזיס…….

ועם צב מתבגר ….דילגו על הצבה שבגילי…אפשר כבר להתחיל לנחש למה…?

סלפי עם הצב הזקן ביותר בחבורה בן 192. בלי קצבת זקנה אבל עם נכות קטנה בשיריון

יום 6 –

בוקר טוב,

היום אנחנו שמים פעמנו לספארי בטנזניה, לשמורת הטבע הגדולה באפריקה.

שדה התעופה הפנימי של זנזיבר. מכונת רנטגן כבויה, שני מאטחים ופאטמה בודקים את הציוד.

המדינה הזאת לא מפסיקה להפתיע….

עלינו לטיסה לספארי בטנזניה. מטוס ססנה.

הטייס החתיך פותח את הדלת תוך כדי נסיעה על המסלול.

מתאבד? לא לקח כדורים הבוקר? היו שלום

יום 7 –

הקצפת של הטיול

טסנו, כאמור, לשמורת הספארי בסלוס.

טיסה ציורית מעל שטחים ירוקים וכחולים.

שטחה של השמורה שווה לשטחן של הולנד ושוויץ יחד.

במטוס ססנה מפיברגלס מחוזק בשני רוכסנים גדולים וטייס מכנפי הרעם נחתנו בליבה של השמורה.

יחד עם זוג חברים חדשים וקיקי הנהג התותח התחלנו ביום הכי מדהים שיכול להיות.

יותר נשיונל ג'יאוגרפיק מזה לא חלמנו למצוא.

הזדווגות של קוף (3 שניות בלי משחק מקדים), לביאה מעולפת בסגנון פאטמה שמשרתת את כל האריות מסביבה, גאנו, קופיפים זריזים, היפופוטמים עצלים, חזיר בר, זברות ביישניות,

ג'ירפות אציליות, תנין, אנטילופה מסוג קודו, במבי מחפש את אמא, פגר של ג'ירפה זקנה מלוותה ומעווז'ה (קפשו לה שעדה; אכלו אותה בשיבה טובה שם יקום חברבורותיה ודמה),

ציפורים מדהימות ביופיים וקינחנו בסנאי קטן.

התמונות מדברות בעד עצמן :

לא הצלחנו להכין תיק מהתנין וחזרנו עם תיקי קש.

השמורה מדהימה ביופיה ובמגוון העצום של בעלי החיים הנמצאים בה והעצים המדהימים, ביניהם גם האכציה.

גווני הטבע של חום, ירוק וכחול מדהימים ואי אפשר לתאר את השילוב במציאות.

אנשי השמורה לא מתערבים בנעשה בשמורה בין החיות, וכמו שנאמר: "החזק שורד בטבע".

חוות התבלינים

מאיפה להתחיל?

תערובת של ריחות וארומה נישאות באוויר. האדמה לחה מעט. צבעים מטריפים, מרקמים, צורות וטעמים.

התחלנו בפרח שהזרעים שלו משמשים לתעשיית האיפור.

*עץ הג'ק פרוט. פרי שצומח על גזע העץ. מגיע למשקל של מעל 10 ק"ג לפרי בתרמיל. מתוק מאוד וטעים. וגם דביק…

*הויאגרה של הנשים בזנזיבר הוא האגוז מוסקט. טוחנים את האגוז ומרתיחים במים על מנת לעורר את החשק המיני.

נשים יקרות בארץ, זה הסוף לכאב הראש התמידי שלכן.

*הויאגרה לגברים היא שורש הזנגביל. חותכים פיסה, טוחנים ומרתיחים במים עם דבש. משפר ביצועים נפלא לדברי המדריך…

*ראינו את עץ האבוקדו. בזנזיבר גדלים אבוקדו ירוק ואבוקדו חום.

ישנן נשים שמשתמשות בקליפת העץ להפלה, ולכן זה נחשב לעברה פלילית.

*הכורכום הוא למעשה שורש שנקטף ונטחן. משמש רבות בבישול ולריפוי מחלות.

*עץ הוניל מקסים ביופיו הירוק. הפרי צומח מתוך ענף בתרמיל ירוק ענק.

הוניל נחשב לתוצר היצוא השני בגדולו מזנזיבר אחרי הזעפרן.

מורידים את התרמיל מהעץ ומניחים לייבוש בצל בתהליך שנמשך כחמישה חודשים.

על מנת לשתול עץ לוקחים ענף מעץ קיים ושותלים בסמוך לעץ.

*האננס גדל בשיח. פרי אחד לכל שיח בתהליך צמיחה של כחמישה עד שבעה חודשים.

רצוי מאוד לגדל בצל ועם הרבה גשם על מנת ליהנות ממתיקות של הפרי.

לאחר שקוטפים את הפרי שותלים את הנצרים ושיח חדש צומח ולאחריו פרי.

הלב של האננס משמש להרדמה מקומית לטיפול במקרים רפואיים שמצריכים זאת.

*אגוז מוסקט צומח לגובה ובתוך תרמיל צהוב נמצא האגוז. מגיע לבשלות ככל שהתרמיל ירוק בצבעו.

*הפלפל הוא אחד העצים המרתקים.

למעשה בעץ הפלפל הגבוה גדלים 3 הצבעים: ירוק, אדום ושחור.

את הצבע של הפלפל הלבן מקבלים לאחר שקוטפים את הפלפל השחור, מבשלים אותו בבישול ארוך, מייבשים וטוחנים

לצבע לבן. הלבן נחשב ליקר מבין השלושה.

*עץ הקינמון נחשב למלך התבלינים. מהענפים והעלים מכינים את הקינמון המוכר לבישול ואפייה.

משורש קליפת העץ מכינים משחות לחיטוי.
*פרח עץ הציפורן מדהים. הריח משכר ונפלא.

בתהליך הקטיפה קוטמים את כל הפרחים בפעם אחת כדי לחסוך בזמן.

מייבשים בתהליך שהופך אותה לציפורן המוכרת.

*עץ הילנג ילנג שמפרחיו, בנות יקרות, מכינים את הבסיס לבושם שאנל 5.

כמובן שמוסיפים ניחוחות נוספים,

אך הפרחים של הילנג ילנג הם הבסיס העיקרי לסדרת הבשמים היקרה להחריד.

מלך זנזיבר והבננה האדומה הטעימה בטירוף:

ונסגור את היום עם תמונה אחת ששוה אלף מילים…

יום 8 –

חזרה הביתה !

סוף לטיול , יוצאים ונכנסים מאותו שדה תעופה מחופה בגג אלומניום, בלי מיזוג מתאים, עם מנורות פלורסנט, שטיחים ומשקל ידני של עופות.
חוויה אנתרפולוגית יוצאת דופן.
כבר בכניסה לשדה מבקש השומר שמעביר את המזוודות במכונת השיקוף בקשיש. ככה סתם ללא סיבה.

המשכנו בתור ובהמתנה המיוזעת ממלאים שוב טופס עם כל הפרטים האישיים. לא בודקים מה באמת רשום, כל עוד מספר הדרכון תואם.

בכלל, בזנזיבר אימצו מהבריטים את כל הרגלי הביורקרטיה ולא שכחו אף אחד מהם. מיזוג אמיתי יש רק בסביבה הקרובה של העובדים.
בשקילת המזוודות השומר מניח את רגלו כדי להעלות את המשקל "החורג".

בקשיש עזר לנו לא לשלם קנס גבוה…. תשמרו כסף מקומי או דולרים בשטרות קטנים לחזרה, הם ישמשו אתכם ברגעים כאלה…..
הדיוטי פרי כולל שלוש חנויות קטנות.

אין ממש מגוון, אבל עבודות היד בשיש ובעץ מדהימות ביופיין.
את אזור ההמתנה ממזגים עם מאוורר גדול.

ראינו עובדת של המקום אוספת את בקבוקי הפלסטיק מהפח לשקית ניילון גדולה.

ואני תוהה למה לא להניח שקית ניילון גדולה בתוך הפח ואז להרים את הכל בבת אחת?
בשירותים היחסית נקיים ומסודרים אסור לעשן.

5$ לשומרת יאפשרו לכם לנשום אוויר מעושן בניחותא תוך התעלמות מופגנת מהאיסור החמור…

וזאת תמציתה של זנזיבר

הכל מתגמד אל מול החום של התושבים, הנשים הבאמת יפות, הנופים המטריפים, צבע המים המיוחד והחול הלבן כמו דף, האוכל והמרקמים.

לכל מי שתהה התושבים פשוט שמחים בחלקם.

אין עוני ורעב כמו שנהוג לחשוב. הקהילתיות, השותפות,

הדאגה והעזרה ההדדית פשוט מדהימים וראויים לציון.
הניגודיות בין מבנים יציבים לבין הריסות ומבנים ארעיים בולטת בכל מקום,

כך גם תשתיות הכבישים וחיבור החשמל.

ותמיד תמיד תשמעו אותם אומרים אקונה מטאטה.

לסיכום,
זה הזמן לטוס לזנזיבר לפני שהם יתקלקלו מהחשיפה למערב ותרבות הצריכה ההמונית.

לקבל את פניהם בג'מבו ג'מבו ולא לשכוח אקונה מטאטה.

הטיול הזה לא היה יכול להיות מוצלח יותר אלמלא חברים חדשים ומדהימים שפגשנו,

ובעיקר עם החברה היקרה שלי והשותפה הנדירה אסתי היקרה.

תודה לכל מי שעקב, הגיב ופירגן…

עוד על זנזיבר תוכלו לקרוא בבלוג של עדי בן עזר כאן

לקריאה נוספת בנושא כדאי לכם לקרוא את הכתבה של איתמר קוטלר פה

[icon icon=icon-heart-empty size=14px color=#FF0000 ]